Bookmark and Share

 
 





 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח




דיאטת Optimal Body

 

דף הבית >> פרסומים בתקשורת >> פנאי פלוס: בשליטה

השנה היא 1981. בגין מנצח עוד בחירות, האזרחים מסתערים על חנויות הטלוויזיה עם ביטול האנטי מחיקון, סובארו פשע היא החלום הרטוב של השכיר מהקומה למעלה.
תמונותיהן של שלוש המועמדות הראשונות לתחרות מלכת היופי מפורסמות במגזין "לאשה" וצדות את עיניה של ליאורה אקוקה, בת ה־21. "וואלה, אני יותר יפה מהן", היא חושבת ומתקשרת למערכת העיתון.
"יש לי חברה שאתם חייבים לראות", היא מסבירה לאנשים בקצה השני של הקו, שמסבירים לה בנימוס שרשימת המועמדות כבר מלאה ואין מקום לאף אחת נוספת.

ליאורה לא נרתעת, היא משכנעת אותם שהם פשוט חייבים לראות את החברה המדהימה שלה והם אכן קובעים פגישה עם אותה חברה דמיונית שאינה אלא ליאורה עצמה.
הסוף הוא שאחת משלוש המועמדות הראשונות שכבר צולמה והופיעה בעיתון מפנה את מקומה וליאורה אקוקה תופסת אותו וזוכה בתואר מלכת החן. דנה וקסלר זוכה בתואר מלכת היופי.
28 שנה חולפות, חלקן בריקודים, ו"הישרדות 3" נמצאת בסוף שלב הליהוקים, אבל מישהו בהפקה לא מרוצה מספיק מהמתמודדת שתופסת את המקום בנישת המתמודדת בת 40 פלוס.
הבחורה מההפקה מרימה טלפון לאשה שעושה לה גבות בתל אביב ושואלת אותה אם היא מכירה מישהי.
אשת הגבות מתקשרת לספר שלה בהרצליה שמספר בתדהמה לבחורה שהוא בדיוק גוזר את שערה שהתקשרו אליו עכשיו לומר לו שב"הישרדות" מחפשים אשה בת 40 פלוס. "מה עם ליאורה, האחיינית שלי?", שואלת האשה עם הרולים.

צילום לפנאי פלוס: אוהד רומנוכמה ימים אחר כך ליאורה, עכשיו כבר גולדברג, מלוהקת ל"הישרדות" ודוחקת את האשה בת ה־40 ההיא עמוק לתוך האלמוניות. ליאורה בכלל לא הבינה במה מדובר בהתחלה. "כשאמרו לי 'הישרדות', חשבתי משום מה 'התחדשות', חשבתי שזה הרצאות על אנטי אייג'ינג, אבל כשהגעתי ושמעתי שמדובר ב'הישרדות', חשבתי שמדובר בקארמה".
מה שמוזר בשני הסיפורים האלה הוא ששניהם הביאו את ליאורה אל הפיליפינים.
בפעם הראשונה היא טסה לשם כסגנית רביעית של מיס אסיה, תואר שבו זכתה מבלי שהשתתפה בתחרות בכלל, ובפעם השנייה כ־MILF הקשוחה של "הישרדות". פעם אחת כבת 21 במסע שהוא כולו חגיגה של יופי חיצוני ("סבלתי נורא"), ובפעם השנייה כבת 51 כשטסה למה שהיא מתארת כ"מסע פנימי".
אבל רגע, לאט, לאט. בחיים של ליאורה, קאוצ'רית, רעננה, כנראה המתמודדת הנשית הכי טובה ב'הישרדות' הישראלית, יש הרבה תחנות, והראשונה היא מרוקו.



מקזבלנקה לצפון תל אביב

היא נולדה בקזבלנקה שבמרוקו ובגיל שנה עלתה לארץ עם כל משפחתה שנחתה בבנימינה.
כשילדות אחרות בגילה שיחקו בבובות, היא בהתה בתמונות של חברי מרכז הליכוד. "אבא שלי, אלברט אקוקה, היה מאוד פעיל בבית"ר ואחר כך בליכוד, קרוב לבגין ולאריק. הוא עדיין חבר, הוא הכי זקן שם.
צילום לפנאי פלוס: אוהד רומנוהתמונה היחידה שהיתה על הקיר היתה של ז'בוטינסקי. כילדה הסתובבתי במצודת זאב בחופשות עם בגין ושרון ודוד לוי".
אביה עסק בניהול חשבונות וניהול בתי מלון ואמה עסקה בסריגה, אמנות ותפירה.
כמה שנים מאוחר יותר עברה המשפחה לשכונת תל ברוך, שכונה צפון תל אביבית שהלכה והתבססה כמעוז של בורגנות נוחה.

"לא היה כסף בבית והיו תקופות שבקושי היה מה לאכול, למרות שגרנו בשכונת יוקרה.
מצד שני, היו תקופות שאבא ניהל בתי מלון יפים בטבריה והסתובבנו עם הנהג שלו במכונית. טעמנו גם מזה וגם מזה.
חוסר היציבות מאוד השפיע עליי, זה נחרת לי מאוד עמוק שהכי חשוב זה בית וביטחון כלכלי".

בטח מה שחידד את זה היה שגרתם בשכונת יוקרה צפונית.
"גדלתי בשכונה שלכולם היה ולנו לא היה. היינו אולי המשפחה המרוקאית היחידה שם.
הייתי הילדה היחידה הכהה בזמנו. עשו עליי חרם ואמרו לי, 'לא רוצים לשחק איתך כי יש לך צבע עור כזה',
אני לא אשכח את זה. כיתה ג'. שם התחלתי לדמיין כל מה שאני רוצה בחיים. למדתי באלחריזי ואליאנס וזה היה עם כל הצפונבונים.

"עד שהטלוויזיה והטלפון הגיעו אלינו הביתה לקח זמן, בזמן שחברים שלי חיו בווילות מטורפות.
אני זוכרת שהייתי אצל ידיד שלי בכיתה ה' ונשארתי עד מאוחר. אבא שלו היה מנהל בנק והוא אמר לי,
'כבר שמונה. מה מספר הטלפון שלך? אתקשר להורים שלך', ואני נכנסתי לחרדה אמרתי, 'לא ,זה בסדר, אין צורך'.
התביישתי שאין לנו טלפון, זה היה כמו אות קלון".

צילום לפנאי פלוס: אוהד רומנואיזו ילדה היית?
"ילדה בעלת דמיון מפותח, תמיד שחקתי כדורגל עם הבנים. נורא רציתי להיות בן".

מוזר, את הכי אשה.
"כי לאבא שלי יש ארבע בנות והוא תמיד רצה בן, אז הפנמתי את זה. אבל תמיד הסתובבתי עם בנים.
חברויות עם נשים התפתחו בשלב יותר מאוחר בחיים".

מתי הבנת שאת יפה ויכולה לנצל את היופי שלך?
"אף פעם לא הייתי בטוחה בזה. לא הרגשתי ביטחון, כי מה שנותן ביטחון לאשה זה לא היופי אלא איך
גדלת ואם את מעריכה את עצמך. אמרו לי שאני יפה, אבל בין להגיד ובין להרגיש זה שני דברים שונים.
אני מרגישה יפה כשאני מבסוטית בעצמי וכשאני בכיוון הנכון כשאני מגשימה את עצמי, כשאני אמיתית עם אלה שסובבים אותי".

אחרי שנבחרה למלכת החן, היא נפסלה מלהשתתף במיס יוניברס בגלל שעברה את גיל 21, ולא יכלה להתחרות במיס אסיה מכיוון שכישראלית לא יכלה להיכנס למלזיה, המארחת, ונאלצה להסתפק בהצטרפות לסיבוב ההופעות של אחרי התחרות - במנילה, בירת הפיליפינים.

איך זה היה?
"בפעם ההיא, כמו נסיכה כלואה במלון, אוויר ממוחזר וגברים שרצו לנצל את היופי והתמימות. שנאתי כל רגע שם כי לא התחברתי לכלום. לא התחברתי לקטע שאנחנו אמורות להיות בובות, ולא היה עם מי לדבר.
כל הבנות היו שותות ומשתוללות ואני הייתי ילדה טובה, ומה שהחזיק אותי שהייתי רצה ושוחה אבל הייתי מאוד בודדה. הכל שם היה סביב חיצוניות.
לעומת זאת, ב'הישרדות' הכי לא השתמשתי בקסמי היופי והנשיות שלי, אלא רק בכוחות הפנימיים שלי".

זה מסע ארוך בשבילך כמישהי שהתחילה כמישהי שמוכרת את היופי שלה.
"נכון מאוד. בגלל זה את יכולה לראות שבמשחק שלא הערכתי את המשחק של נשים שהיה מבוסס על הישענות על גברים ועל יופי - 'תגן עליי ואני אתן לך את הנאמנות שלי'. חיפשתי על האי נשים שמאמינות בעצמן ויש להן ביטחון שהן יכולות להזיז מהלכים".

מצאת כאלה?
"לצערי לא. בואי נגיד שהיו נשים שאפתניות ושהיה להן רצון להתקדם, אבל הן יותר האמינו שצריך לעשות את זה בעזרת הגברים, ואני האמנתי שאני צריכה ללכת על היוזמה שלי.
בתוך האי לא יכולתי לתת אמון באף אחד, למה שאשען על מישהו שיוזם מהלך? אני סומכת רק על עצמי".

באמת יזמת הרבה מהלכים, אבל למה לא ללכת עם זה עד הסוף? למה בהדחה האחרונה הדחת את הדס, שהיא אומנם מעצבנת, אבל מועמדת מצוינת להגיע איתה לגמר? למה לא מישהו מסוכן באמת?
"כשנמצאים במשחק 52 יום ויש רעב ועצבים ורואים את הסוף, יש משהו בשיקול דעת שמשתבש. דבר שני, זה נכון שהסתדרתי יותר טוב עם הבנים מאשר עם הבנות. עם הדס היו עליות וירידות.
היו רגעים שהתחבקנו והיו רגעים שעצבנו אחת את השנייה. כשנמצאים על האי היה לה הרבה יותר קסם מאשר טלכו. הוא לא דיבר הרבה על האי. לא ראינו את העדויות שלו".

מצטערת שלא הדחת אותו?
"בהרבה מהלכים רציתי להדיח את טלכו, כשכבר קלטתי שהוא לא אמין ומשקר את כולם, לא הצלחתי ליצור רוב. לעומת זאת, את הדס כולם רצו להדיח. במצבים האלה אתה עושה מה שקל לך.
חייבת לומר בכנות מלאה שכשהתחלנו להתקרב לגמר היה לי ברור שאני רוצה גמר עם אנשים שווים ולא רציתי להיות בגמר עם אחרים שיביאו רייטינג חלש. מעדיפה להגיע עם שניים מעניינים, שווים, נותנים פייט".

איך הרגשת כשראית את טלכו מלכלך עלייך מאחורי הגב?
"מבחינתי טלכו נתן פייט אמיתי. הוא עבד על כולם. נכון שכשגיליתי פה, שמונה חודשים מאוחר יותר, שהוא לא איתי בברית, התרגזתי חשבתי 'איזה נוכל הוא'. התגובה השנייה שלי היא שאפו. הוא שיחק את המשחק יפה. גם שי שיחק יפה.

"המשחק של שי היה תקיעת סכינים בכל חברי הברית שלו, כל פעם שאחד מחברי הברית שלו הודח שי ישב בצד בשילוב ידיים.
הוא אחראי להדחה של ריקי, של הדס. מי שסמך עליו ממש אכל אותה. אבל הוא שאפתן והוא נלחם.
מבין הפיינליסטים אני היחידה שלא תקעתי סכינים בגב. לא הייתי בברית עם אף אחד בעצם.
קראתי את המפה בזמן אמת. אסור לשכוח שאף אחד לא רצה אותי בברית.

"הייתי גם אשה, גם מבוגרת, גם אולי שידרתי את מה שאני משדרת, והיה לי מאוד קשה.
לא יכולתי לשווק את עצמי בתחילת המשחק כי לא הייתי חזקה לכן הייתי על הכוונת כל הזמן".

אחת ההדחות הכי קשות היתה ההדחה של אביגיל, שקלטה שעושים לה אמבוש וכמעט זעקה אלייך, "הגם את, ברוטוס?". היא כן אמרה בעיניים דומעות, "ליאורה, את תמיד תהיי חברה שלי, גם בארץ".
"זה היה קשה. במועצת שבט ידעתי שהולך להיות בכי היסטרי, אני חושבת שלא נשמתי, הייתי כמו פסל, זו היתה מועצה איומה. טלכו כל כך שכנע אותי, שלא האמנתי לה. זו היתה הדחה אכזרית וקשה, ויותר קשה היה לראות איך בעצם טלכו סכסך בינינו. הרגשתי כעס כלפיו ברמות".

מה את חושבת על טומי? יש כאלה שחושבים שהוא לא צריך לזכות כי הוא לא שיחק משחק אסטרטגי.
"לא רואים את זה, אבל היינו חברים ודאגתי לו לא פעם. לא חשבתי שהוא שיחק את המשחק.
הוא מאוד אתלט ומתאים לתחרות ספורטיבית, אבל לא היתה לו אסטרטגיה. הוא לא קלט מה קורה איתו בכלל. הפיינליסטים הראויים הם שי, טלכו ואני".

זיו העליב אותך כשאמר במועצת השבט שאת אשה מרירה ובודדה?
"במשחק אפשר להגיד הכל ואנשים אומרים על בטן ריקה דברים, וגם אני אמרתי דברים שאחר כך אמרתי לעצמי, 'לא יכולת לסתום את הפה?'. לא נפגעתי שטלכו אמר שהוא לא סובל אותי, ולא ממה שריקי אמרה ושי שאמר שאני טמבלית ולא מזיו. חוץ מהרגעים האחרונים שלו במשחק, זיו היה אחלה גבר. אני ראיתי אותו מידרדר בגלל הרעב והוא היה בסוג של אטרף, אנשים מתחרפנים בגלל הרעב.
זה שיגע את כולם. זיו תמיד היה קולני ופשוט במצבי דחק זה מוקצן".

יונית לוי בפאסון של אימלדה מרקוס

ליאורה זכתה לתדמית של יונית לוי בפאסון של אימלדה מרקוס של האי, מלכת קרח קרירה וחסרת רגשות,
בעלת סטייל ושיק של ריץ' ביץ'. היא לא נשברה מהרעב, לא בכתה על כתפי הגברים ולא הראתה שום דבר שיכול להתנהג כהתנהגות נשית טיפוסית, אם לא מחשיבים את חוסר התמצאות במרחב במשימת החסינות האחרונה.

משימת החסינות האחרונה שבה זכית היתה מדהימה, כי היא חשפה את החולשה הכי גדולה שלך - הפחד לאבד שליטה.
"אני חייבת להיות בקונטרול. כל הפחדים שלי התממשו במשימה ואמרתי לעצמי, 'ליאורה, הנה הפחד שלך,
תתמודדי איתו'. אני מפחדת לאבד שליטה, מפחדת מהבלתי נודע".

את מרשה לעצמך לאבד שליטה לפעמים?
"כשאני מאוהבת אז ברור שאני לא בשליטה. אני נורא אמוציונלית. אי אפשר להגיד שהייתי בשליטה ומאופקת על האי, אבל לא הרשיתי לעצמי להראות רגשות, זה משהו שלמדתי בניו יורק".

ליאורה לא עשתה מהאימהות שלה דגל ונשק כמו ריקי, אבל היא בהחלט אם גאה בישראל - לתאומות בנות ה־17 נטע ונגה (הן מתפרצות לבית ואומרות: "אמא, לא קניתי ירקות בטיב טעם כי הם מרוססים ב־DDT") ולבנה הבכור עומר, שמשרת בשייטת ונפצע בברך לאחרונה, מה שמריץ את ליאורה לבית החולים מדי יום. כשחזרה מהפיליפינים היא ישנה כמעט שבוע עם כל ילדיה באותה מיטה.
יש לה סיפורים סטייל נסיעות לחוות בריאות עם גליה אלבין ומאידך היא מקפידה לומר שהכי חשוב לה בגבר הבא שלה הוא שיהיה בן אדם טוב. אמרנו הגבר הבא, בואו נדבר על השניים הקודמים.

איך נראו חיי הזוהר בארץ בתחילת שנות ה־80?
"לא הייתי בארץ בכלל. איך שזכיתי מצאתי את עצמי במזרח הרחוק. היינו מופיעות בצהריים במלון הסטאר גייזר, שהיה המלון הכי מפואר, והיה בו נייט קלאב שהיה מארח אנשים בצהריים לארוחות והיינו עושים פאשן שואוז של מעצב הומו חמוד כזה שעשה את כל השמלות לנשים בערב הסעודית.

"אחר כך חייתי שנתיים בלוס אנג'לס בין בוורלי הילס לווסט הוליווד, ושם לימדתי את שיטת לוטי ברק, כל כוכבות הקולנוע בבוורלי הילס למדו את זה. חזרתי לארץ ועבדתי שנתיים בתחום התעמלות ועיצוב הגוף ואז נסעתי לניו יורק.
אחת התלמידות שלי בארץ מרמת השרון הכירה לי את בעלי הראשון. הוא היה ברוקר - סחר במניות ואוצרות טבע. גרנו במנהטן".

נראה שהלך לו טוב עם אוצרות הטבע.
"הוא הצליח והיה אמיד. סוחר טוב, מה שנקרא. היינו נשואים חמש שנים ונולדו לנו שלושה ילדים".

היה חשוב לך שהוא יהיה עשיר?
"היה לי חשוב לבנות משפחה עם גבר שיכול לתת לילדים שלי ביטחון כלכלי, כי היה לי חשוב שהם לא יחוו את העליות והירידות וחוסר הביטחון שאנחנו חווינו כילדים".

איך היו הגירושין?
"זה היה ועדיין זוועה. מישהו אמר, 'צריך לדעת ממי אתה מתגרש'. חשבתי שנהיה הורים גרושים שיעשו הכל בשביל הילדים בלי קשר לזה שנפרדנו, ולצערי, אין שיתוף פעולה ואין לו קשר עם הילדים. הוא לא דואג להם בשום אספקט".

צו מעצר על חטיפת ילדים על שמה, בשדה התעופה
כשליאורה התחתנה מחדש, חמש שנים מאוחר יותר, ניתק איתה אבי ילדיה את הקשר.
בימים אלה נוסעת ליאורה הלוך ושוב כי המשפט נגד בעלה לשעבר נמצא בשלבים האחרונים וממש בקרוב יוחלט האם הוא נכנס לכלא לשישה חודשים או, לחלופין, משלם את דמי המזונות שלא שילם לה זה תשע שנים.
גם נישואיה השניים היו לאיש ממון, הפעם בנקאי ("מה כבר יש במנהטן?") וגם הם התרסקו בחגיגות לאחר חמש שנים.
ליאורה החליטה שהיא חוזרת לארץ כדי לגדל את ילדיה קרוב למשפחתם.
כיוון שהאב לא היה בקשר עם הילדים, היא לא יידעה אותו באשר לכוונותיה, ארזה 13 מזוודות, שלושה ילדים,
כלב קוקר ספנייל אחד העונה לשם מדיסון וטסה לארץ. חודשיים מאוחר יותר גילה האקס שנסעה  וליאורה קיבלה צו מעצר על חטיפת ילדים על שמה בשדה התעופה בניו יורק והזמנה למשפט.

איך את מסבירה את זה לילדים?
"אני לא מסבירה, הם יודעים בדיוק, הם מקבלים את זה".

יכולתי לראות את זה קודם? שהוא איש קשה?
"כן. הוא סוג של גבר שאם הייתי מתבטלת מולו ומרצה אותו גם אחרי הגירושין, אולי הוא היה מתנהג אחרת,
אבל זה אומר שהייתי צריכה להיות השפחה שלו כי הוא מאוד שתלטן, אז זה לא היה קורה.
קיבלתי צו מעצר על חטיפת ילדים וצו להופיע בבית משפט.
היינו במצפה רמון פתאום אני פותחת את הפלאפון ומקבלת הודעה מהעו"ד בניו יורק שאני חייבת להתייצב בבית משפט בניו יורק מחר ב־9:00. אמרתי לבתי נגה, 'תוציאי את כרטיסי אשראי, תתקשרי לאל על ותקני כרטיסים'.
למחרת ב־6:30 בבוקר נחתנו אני ושלושת ילדיי בניו יורק".

לא עצרו אותך בשדה התעופה?
"צו המעצר היה בשדה התעופה. עורכת הדין גילתה את זה וביטלה אותו. אחרת היו עוצרים אותנו.
בבית המשפט השופט הכניס את הילדים, שמע מהם שאבא שלהם בכלל לא בקשר איתם, לא מוכן לענות להם לאימיילים, לא עונה לשיחות טלפון וסגר את התיק. התייעצתי עם גדולי הפרופסורים בארץ באשר לאמנת האג והם אמרו לי בשום פנים ואופן אל תסעי לארצות הברית עד שהילדים יהיו בני 18, אבל אני הקשבתי ללב שלי".

נשמע קשה.
"אל תדאגי, אני מאמינה מאוד ברומנטיקה, באהבה, ועכשיו כשלמדתי כל כך הרבה על עצמי, אני מאוד מקווה שאפגוש את הנפגש התאומה שלי".

מה לגבי בחור צעיר? את נראית כמו נערת הפוסטר לקוגריות.
"אהבתי את זה. אני יוצאת לדייטים, אבל לא יוצא כלום, איכשהו אני מבריחה אותם.
האתגר הכי גדול שלי מאז שחזרתי לארץ היה האתגר הכלכלי. אני רוצה להרוויח לא כמו אשה משכורת ממוצעת, אלא לחוות הצלחה כלכלית, שפע".

Bookmark and Share
לייבסיטי - בניית אתרים